האם לספר לה או לא?

סיטואציה אחת מיני רבות שקורות לנו אלו שמחפשים זוגיות בצל הגמגום. האם לספר לה או לא.
יש כאלו שדוחים את השיחה עד הקץ המר שיצטרכו לספר למיועדת שהם מגמגמים ואנחנו שואלים את עצמנו, האם היא תקבל את זה? איך היא תקבל את זה? ומה יקרה אם היא לא תקבל את זה?
האמת היא שכנות צריכה להיות כבר מההתחלה. לי זה עבד.
בהתחלה כשהכרתי את אישתי ורד אמרתי לה בשיחה הראשונה שדיברנו אני מגמגם זה מפריע לך?
(את התשובה אשאיר לכם לקרוא בסיפור הזוגיות שלי שניתן למצוא בדף העסקי)
מה הסיבה שבכלל צריכים להיות כנים מלכתחילה?
הרעיון הוא שכך לא נצטרך להתמודד עם המחשבות אולי אגיד לה? אולי לא? ... אולי אסתיר ממנה והיא לא תגלה? ...
כשאנחנו כנים מההתחלה, כתוצאה מכך ישר ניתן לדעת האם זה יהיה האדם הנכון עבורנו על פי התגובה שתגיע מצידו.
מדוע למתוח את הקץ אם אפשר לסיים עם זה כאן ועכשיו?
אין שמחה גדולה יותר מהתרת הספקות
אם נניח ורד היתה אומרת לי, תשמע עדי אני לא מעוניינת זה אומר, שהיא פשוט לא היתה מיועדת עבורי.
אני מכיר מגמגמים שמצליחים להסתיר את הגמגום עד שהקשר מתבסס, בתקווה שמי שהם יוצאים איתן לא תשימנה לב ואולי תתאהב בהם.
אז אגיד משהו שיראה מוזר, זה שקר לכל דבר ועניין ומרבית הבנות שישמעו על כך גם אחרי היכרות (לפי מה שבפועל סיפרו לי מתאמנים בעבר) ירגישו שאם האדם שהסתיר את הנושא הכל כך חשוב לא סמך עליהן במקרה הטוב, במקרה הרע מה הוא עוד עלול להסתיר ממני?
לכן הדרך האמיתית היא להיות ישרים, ולא להסתיר דבר כבר מההתחלה. כי שקר בסוף מתגלה מתי שהוא ואז כבר יכול להיות מאוחר מדי ונהרוס לעצמנו את ההזדמנות ליצור קשר אמיתי ואוהב שמבוסס על כנות, יושר, אכפתיות ועוד.

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך

גמגום והחלפת מילים

מי תרצה אותי?

האם לספר לה או לא?

גמגום והצגה עצמית