בחזרה לעתיד

חלק ב

שנים רבות הייתי מתכנן שיחות בראש עוד לפני התרחשותן עם אנשים והייתי נכנס למצב ריחוף זמני זה קורה לכולם מספר פעמים ביום, בשפה מקצועית זה נקרא טראנס. רק שבגלל שהייתי מתכנן שיחות שלמות בכדי לא להיתקע מה שלא עזר בכלל, הייתי רוב הזמן בטראנסים כאלו.
חשבתי לעצמי, האם אי פעם אמצא את האחת שלי? מתי זה יקרה? לחברים שלי יש או לפחות יוצאים עם בחורות ולי לא, נאדה.
הרגשתי מתוסכל ומאוכזב מאוד מעצמי איך יכול להיות אחרי כל קורסים שעשיתי בקשר לדיבור, מקלינאיות תקשורת עד קורסים שמלמדים נשימות ודיבור קולי דרך תוכנית דיבור, אני לא מצליח להתגבר על כך.
מה שלא ניסיתי לעשות, במצבי לחץ גמגמתי כשדיברתי עם בעלי סמכות גימגתי הייתי אובד עצות.
בהרבה מצבים שונים התביישתי לדבר בכלל ואימי התקשרה עבורי. למה הבן שלך לא מתקשר? אה כי הוא לא יכול. מבעד לקו נשמע הרהור של מישהו שמבין הרבה בחיים "לא יכול, מה זאת אומרת שיתקשר אליי"
אימי ניסתה לשכנע אותי ואני מתקשר בקול מהוסס ששששלום… זזזזזזהההה עדדי.
הבנתי שרצית שאתקשר…
זאת דוגמא אחת קטנה לדברים פשוטים שבעלי תקשורת רגילה לא נתקלים בהם… דוגמאות אחרות, שנמנעתי לדבר בכלל או לומר תשובה נכונה במצבים שונים ואו אפילו החלפתי מילים שלמות לא להיתקע וכשמחליפים לעיתים מאבדים את ההקשר של המשפט וזה לא נשמע טוב.
לפעמים הייתי ככה יושב עם עצמי ומהרהר בטראנס תחת השמיכה, האם אי פעם אתחתן? אי פעם מישהי תרצה אותי?
הגמגום פשוט גרם לי לדימוי עצמי נמוך, מחשבות שליליות והרבה הרבה כאב.
בעיקר כי הרגשתי שבתוכי יש פוטנציאל, אני יכול לעשות הרבה יותר ממה שאני עושה… רק יש כביכול פקק שסותם את המים שיכולים לזרום ולהגיע למה שרציתי, לעזור לאנשים … האי פעם הפקק הזה יפתח לי?
אז לא ידעתי שכל יסורים שאני מקבל זה למעשה גורם לי להיות אדם עמוק יותר, חושב יותר, רגיש יותר לזולת ומפתח את בינת הלב ורגישות לסיטואציות שונות ומגוונות.
סבא וסבתא ז"ל שגרו איתנו בבית דו משפחתי במיתר, היו האנשים שהכי אהבתי בעולם. סבא היה כמו אבא וסבתא כמו אמא. אני תמיד התחברתי מגיל קטן לטוב לב שלהם שמבחינתי עד היום לעולם לא הכרתי אנשים טובים כל כך ונקיים בליבם.
בגיל 24 לערך איבדתי את סבתי ז"ל אדיט, מה שהיה לי לא פשוט בכלל, כי היא וסבא ז"ל היו בשבילי ועדיין אנשים משמעותיים ביותר בחיים. והאמנתי שסבתא תגיע לשמיים איכשהו תעזור לי, לא ידעתי כמה אני צודק.
הנה דוגמא לכך שמקרה של מוות של סבתי שנחשב ליסורים עבורי שהקנה לי עומק.
באחת מהפעמים כשנכנסתי לאינטרנט, היתה מישהי בת 30 שלא דיברה עם סבתה 15 שנים, כמובן שנתתי לה את השקפתי בעניין שרק אחרי שמישהו קרוב אליך הולך ממך אתה מתחיל להעריך מה היה לך ואחרי התכתבות לתוך הלילה של כ 5 שעות בערך, כתבה לי שהיא הולכת להשלים עם סבתה ולמחרת עשתה זאת ושמחתי מאוד מאוד.
בגיל 24.5 נכנסתי כרגיל לצ'ט לעזור והיתה בחורה קבועה בצ'ט של נענע שפנתה אליי, שמה היה נינה לצורך העניין.
לא הבנתי, הרי זה לא היה משהו אופייני לה.
עדי? כן… יש לך מישהי? חברה?


מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך

גמגום והחלפת מילים

מי תרצה אותי?

האם לספר לה או לא?

גמגום והצגה עצמית