גמגום והצגה עצמית

אחד מהסיוטים שהיה לי בתור מישהו שגמגם זה הצגה עצמית. כל פעם שהייתי צריך להציג את עצמי הייתי מקווה בכל ליבי שיקרה דבר אחד איכשהו המרצה או הקבוצה לא תשים לב והתור ידלג למישהו אחר.

למעשה בתור אדם רציונאלי ידעתי שזה לא יקרה, אך מה אני אעשה?

אם נניח בטעות הייתי יושב בטור הראשון הייתי מקווה בתוך תוכי, שיתחילו דווקא מהצד השני ואולי יגמר הזמן ואז לא אצטרך להגיע להציג את עצמי.

כן, למישהו שמגמגם זה דבר כל כך קשה ממש כאלו הוא הרים 200 קילוגרמים אפילו אם הוא לא התאמן בשום יום מחייו לפני.

כשהבנתי שאין מצב שאוכל להתחמק מההצגה עצמית. לא הקשבתי בכלל למה שאנשים אמרו בהצגה שלהם הייתי "בעולם משלי" ביצעתי תכנונים אסטרטגיים שאפילו מפקדים בכירים בצבא היו מתפעלים מהם כגון: מה אני הולך לומר בכל שלב ושלב, בתהליך ההצגה. במה אתחיל, מה יהיה אחר כך, מה המילה הבאה, ממש מהמשפט הראשון עד האחרון.

בסוף הגיע תורי וכמובן שככל שתכננתי יותר כך גמגמתי יותר, אך בסוף עברתי את זה כמו תמיד. היום אני במקום אחר, כבר לא מתכנן שום אסטרטגיות אלא פשוט מדבר מה שאני רוצה ללא כל חשש.

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך

גמגום והחלפת מילים

מי תרצה אותי?

האם לספר לה או לא?

גמגום והצגה עצמית